היי... תואר שני זה תמיד התלבטות אם צריך ומה צריך אז אחרי מסע אישי שלי יכולה לשתף כמה נקודות חשובות: *את התואר השני שלי התחלתי ברפואת אסונות בבן גוריון ("כי זה יותר מעניין מסיעוד") אבל אז הבנתי שיותר חשוב ללמוד תואר שמוכר לצרכי שכר והתואר הזה הוא לא ממש אחד מהם ותואר שני לא באמת מעניין ברובו, זה מין משהו שצריך לעשות בשביל הקורות חיים והעמידה בסף של מכרזים ולא יותר מזה. תואר מוכר לצרכי שכר - כל תואר בסיעוד או מנהל מערכות בריאות שמוכר למל"ג מוכר וכך הלאה. שים לב שזה תקף רק למוסדות שתחת הסכמים קיבוציים. לדוגמא באסותא כן קיבלו לחברה שלמדה איתי את התואר בבן גוריון. https://www.gov.il/he/departments/policies/degrees *עזבתי את באר שבע ועברתי לתל אביב, התחלתי מסלול תזה ואז הבנתי שאם אני לא רואה את עצמי באקדמיה אין לי באמת שום טעם לעבור את הסיוט הזה שנקרא תזה. שמחה שאני אחרי *השאלה איפה ללמוד תלויה הרבה לדעתי בקרבה לבית והנוחות בהגעה. אני קללתי את עצמי כל יום שנסעתי ברכבת בדרך הארוכה לבאר שבע לעומת הנוחות והכלום זמן שלקח לי להגיע לתל אביב. אין לזה תחליף! *לגבי תפקיד (שלא באקדמיה) בגדול זה לא באמת משנה איזה תואר תלמד (כל עוד הוא מוכר ויש לפחות אחד מהתארים הסיעוד) ולא משנה אם זה מכללה או אונברסיטה. מה שחשוב זה מה הדעות המקצועיות (וגם הפחות) עליך, כמה אתה טוב בשדה הקליני, איך הרשמת בראיון ועוד....

אתה צודק! הזלזול בכוח האדם של הסיעוד הוא זועק לשמים! אנחנו כוח עבודה מיומן ומלומד אך זול בהשוואה למאמץ הנדרש מאיתנו. אני אישית לפני כמה שנים חשבתי לנסות להתקדם וכזה אבל כשאתה רואה משכורות של סגנית אחות אחראית ואת הזלזול בצוות הסיעודי כאל כוח עבודה נטו זה מביש! אני לא בטוחה שאני רוצה להיות חלק מזה. כשעובדת יצאה לחופשת מחלה של 3 חודשים אף אחד מרמת אחות האחראית והלאה לא שאל אותה פעם אחת מה שלומך? אומרים שפרייארים לא מתים, הם רק מתחלפים לא?