אני חושב שמתבצע כאן שינוי של חוקי המשחק, תוך כדי משחק. השינוי כזה בעייתי.
אנחנו התקבלו להיות אחים ואחיות, כאשר יש דרישה ברורה של משרד הבריאות מה החיסונים שחייבים לבצע על מנת להכנס לתחום. כל אחד קיבל את ההחלטה בעצמו מה לעשות. מי שרצה להיות בתחום הסיעוד בחר להתחסן ומי שלא, הלך לדרכו. כעת המצב שונה לחלוטין מכמה בחינות.
ראשית כל, אנחנו כבר אנשי מקצוע ועל פניו אין שום מניעה חוקית לעבוד.
חיסון לקורונה אושר ע"י FDA בתהליך המזורז וגם כתוב על הפלאפון עצמו שאישור הוא במצב חירום.
גם בארץ החיסון אושר בזכות החתימה של מדינת ישראל על טופס 29ג' להכשיר את השימוש בתרופה שלא רשומה בארץ.
לא ייתכן שמעסיק יחייב עובד להתחסן על דעת עצמו, לדעתי זאת פגיעה חמורה באוטונומיה על הגוף.
שנית, לא ייתכן, שכל מעסיק ינהג על פי תורתו אמונתו. החלטה צריכה לבוא מלמעלה, בצורה מרוכזת ומסודרת. לא החלטה של כאן ועכשיו, אלא שינוי חקיקה, שינוי נהלים והתאמתם לשגרה, ראשית כל, שהתרופה תקבל אישור קבוע ולא מצב חירום, שהתרופה תהיה רשומה לשימוש בארץ כדרך קבע ולא בזכות טופס 29ג' שצריך כל כמה זמן לחדשו.
יתרה מזאת, אנחנו אחים ואחיות שמחסנים את החברים שלנו, שעובדים לצידינו נמצאים במערכת יחסים מוזרה, מערכת יחסים של מטפל-מטופל. כתוצאה מכך, אנחנו צריכים לפעול גם לפי קוד האתי של אחים ואחיות. וכאן נשאלת השאלה: האם זה אתי לחסן את המטופל שלי, כאשר אני יודע, שהוא מבצע את הטיפול הזה, תחת סחיטה באיומים?
