top of page
  • תמונת הסופר/תsmartsmadar

להיות אחות בישראל

עודכן: 29 בנוב׳ 2020

לא קל להיות אחות בישראל. לקום בשעות לא שעות, לא לראות את הילדים, לקבל נזיפות מכאלה שטורחות להשמיע ש"הבעל שלי לא היה מסכים לזה". להיות אחות זו גם גאווה. לרגל יום האחות הבינלאומי, קחו רגע להבין גם את הצרות של אלה שמחויבים להסתיר אותן בעבודה.

להיות אחות בישראל, זה להתגנב מהבית עוד לפני שכולם קמו.

להיות אחות, זה להתעורר באמצע הלילה, כשכולם כבר ישנים להם במיטות, או לצאת מהבית דקה לפני שהילדים חוזרים הביתה.

ותמיד, בדרך לעבודה, עמוק בלב, לאחל להם בוקר טוב, שינה מתוקה או יום נפלא. הם לא שומעים, אבל המצפון מעט נרגע.

להיות אחות זה להשאיר את כל הצרות בבית, כי בעבודה יש מספיק של אחרים, ולצרות שלך אין מקום כרגע.

להיות אחות זה להיות "בין לבין": בין הרופא למטופל, בין כוח העזר לצוות, בין צורכי המחלקה לצורכי הבית, בין הבעל לאחראית, בין ההורים לקטן, בין האבא לאמא, וככה, בין לבין, לנסות גם לשתות משהו כי גם את שם. בין לבין.

להיות אחות זה לנשום הרבה. לנשום כשמטופל צועק עליך, ולהמשיך לטפל בו. לנשום כשיש עומס ולחץ מסביב, ואותך מעניין כרגע רק לא לעשות טעות מרוב לחץ.

להיות אחות זה לנשום כשאת מלאת עצב, כי את צריכה גם לחבק ולתמוך.

להיות אחות זה להסביר לאחרים את מה שאת לא מצליחה להסביר לעצמך, כמו איך את יכולה לעזוב את המשפחה בשבת, או לעבוד בחגים, הרי "אני לא הייתי מוכנה, מה זאת אומרת לא לראות את הילדים כל יום? איך את כל כך הרבה לילות מחוץ לבית? בעלי לא היה מוכן לזה".

להיות אחות זה לדעת לשלב. כי ברגע אחד את מצילה חיים וברגע אחר מחליפה טיטול. ברגע אחד את מחלקת תרופות ומיד לאחר מכן מאכילה את מי שלא יכול. זה לשלב בין רפואה, סיעוד, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, ניקיון ותזונה.

להיות אחות זה לכעוס על העומס ועל התנאים, לעשות את המקסימום למרות זאת - ואז גם להתנצל על זה.

להיות אחות זה לשכוח לפעמים שאת גם בן אדם, כי בן אדם טועה, אבל את מתעסקת בחיי אדם ולך אסור לטעות.

להיות אחות זו זכות. אני בחרתי בזה ואני מאושרת מזה.

נכון, אנחנו לא כל הזמן בבית, אבל הילדים יודעים למה - והם לגמרי גאים. ונכון, העבודה לא קלה אבל תחושת השליחות בהחלט עוזרת.

אבל היום, ביום האחות, רק רציתי שתדעו מה זה להיות אחות בישראל. בפעם הבאה, מילה טובה וחיוך יעשו לנו את העבודה לקצת יותר קלה. תודה.

כתבה: מיכל טוויטו

הכותבת היא אחות במרכז הרפואי סורוקה במחלקת ילודים פגים, תושבת תקומה, אם לארבעה ילדים.


71 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page